תפקיד הטיפול בקשר בין הורים וילדים
מחקרים על קשרים קרובים מזהים שני מרכיבים עיקריים בקשר בריא. האחד הוא היכולת להיות בגילוי לב של מידע אישי, והשני הוא היכולת להציג את המשאלות האישיות שלי ושהזולת יקבל אותן.
אני מוצאת שתפקיד הטיפול הוא לעיתים קרובות להיות המרחב שמאפשר לילד הזה להכיר את עצמו, ואז לערוך להוריו הכרות מחודשת איתו
כשהורה מביא ילד לעולם הוא מדמיין איך יגדל להיות. הוא מביא את הפרספקטיבה שלו על מה שנכון וטוב בחיים אל היחסים עם ילדו. אם הילד גדל ומפתח משאלות עצמאיות שאינן בהלימה עם אלו, ואז עוקב אחרי המשאלות שלו ואולי מבלה את ימיו בצורה אחרת – איך ישמרו ביניהם על קשר קרוב.
גם בטיפול עולה לעיתים קרובות השאלה איך אפשר מצד אחד לתת מקום למכלול החוויה הפנימית של המטופל, ועדין לשמור על הקשר עם ההורים. איך אפשר לחיות את החיים כפי שהיוצא מאמין שעליו לחיות אותם, ועדין להשאר קרוב לאנשים שילדו אותו ונתנו לו חיים, ושהפרספקטיבה שלהם על החיים שונה לגמרי, והוא עדין תלוי בהם לרווחתו הנפשית והחברתית.
אני מוצאת שתפקיד הטיפול הוא לעיתים קרובות להיות המרחב שמאפשר לילד הזה להכיר את עצמו, ואז לערוך להוריו הכרות מחודשת איתו. כך שבתוך הקשר עם עצמו יוכל ראשית כל הוא עצמו להיות במגע עם החוויה הפנימית שלו במלואה, ולקבל את המשאלות האישיות שלו. אחרי שיכיר את עצמו יוכל לאט ובסבלנות לערוך להוריו הכרות מחודשת איתו, והעבודה הטיפולית ממשיכה למרחב של הקשר.
כדי לחזק את הקשר בין הורים וילדים, כך שיהיה בריא ותומך עבור כל הצדדים, תפקיד הטיפול הוא לאפשר להם להכיר זה את עולמו הפנימי של זה, ולהצליח לתמוך במשאלות ובבחירות שלהם. גם כשהפרפסקטיבה על החיים שונה.
